Skip to content

אצביע בל"ד

למה ?

בל"ד בולטת בנוף הפוליטי כתנועה ערבית שמאלית בעלת קול פמיניסטי, ליברלי ודמוקראטי, וכמייצגת בלתי מתפשרת של הציבור המודר ביותר במדינה. בפחות מ-20 שנות קיום הצליחה בל"ד לחולל מהפכה בשיח ובמעש הפוליטי במספר מישורים חשובים, והיא השפיעה מבחינה רעיונית על (וכמובן גם הושפעה מ)התנועה הליברלית הערבית החדשה שנבטה בין שברי התנועות הלאומיות הערביות החרבות.

החידוש הרעיוני הגדול של בל"ד הוא החזון של מדינת כל אזרחיה: מדינה חילונית ודמוקראטית שתקיים הפרדה מוחלטת של דת ממדינה ושוויון זכויות מוחלט בין כל האזרחים על פי חוקה דמוקראטית מתקדמת. החוקה גם תבטיח את מימוש זכות ההגדרה העצמית של הערבים והיהודים כקבוצות בעלות זהויות לאומיות נפרדות, כאשר כל אחת מהן זוכה לאוטונומיה תרבותית נרחבת. כך תוכל כל קבוצה להגשים את עצמאותה הלאומית ולשמר ולפתח את תרבותה, את דתה, את שפתה ואת סמליה.

זהו מודל הדומה מאוד לאופן שבו מוגדרים היחסים שבין המדינה לאזרחים ובין הקבוצות הלאומיות השונות במדינות כמו קנדה ובלגיה – וגרסאות שונות שלו משמשות מצע לתנועה פוליטית אזורית שהתהוותה בעשרים השנים האחרונות ואף הפכה לכוח משמעותי וחוצה גבולות. גל המהפכות באזור הביא לידי ביטוי ניכר את קולה וכוחה של התנועה הזאת, כאשר יש והיא מהווה את הכוח הפוליטי השני בגודלו ומתמצבת כאופוזיציה המרכזית לתנועות האסלאמיות הוותיקות (מצרים) ויש שהיא מצליחה לייצר מאזן כמעט שווה כוחות עמן (תוניסיה) או אף לגבור עליהן (לוב) – וזאת בסדרה של הליכים אלקטורליים חסרי תקדים בהיסטוריה של האזור.


מחמוד ג'יבריל, מנהיג מפלגת שותפות הכוחות הלאומיים (המפלגה הליברלית שניצחה בבחירות בלוב) מברך בטריפולי את המיעוט האמאזיע'י לרגל ראש השנה האמאזיע'י שחל בתחילת השבוע, שנת 2963 למניין האמאזיע'י. בקהל, שאת שפתו היה אסור לכתוב ולדבר בזמן קדאפי, מונפים דגלי המיעוט האמאזיע'י, וג'יבריל, עטוף גם הוא בדגל האמאזיע'י, מדבר על עקרון זכויות המיעוטים ועל תקוותו שהחוקה העתידית תבטיח אותן, לקול תשואות הקהל:

"היום הוא לא רק חג אמאזיע'י אלא גם חג לובי בכל מובן. ההמונים שנמצאים כאן זכאים לשמוח ולחגוג, לא רק לרגל החג אלא גם בכך שהמדינה החדשה שנוסדה כתוצאה ממהפכת ה-10 לפברואר היא מדינה המשיבה להם את זכויותיהם… אני מקווה שהחוקה תהיה מיוסדת על זכויות האזרח, ושהלובים יהיו זכאים לזכויות שוות ללא יוצא מן הכלל. 42 שנות אפליה, הדרה, דחיקה לשוליים, הרחקה ממוקדי הכוח ושלילת זכויות, אסור שיחזרו. כל הלובים צריכים לשמוח על השבת הזכויות לאוכלוסיה הילידית של ארץ זו… והחוקה תצטרך להעניק להם זכויות מלאות ובלתי מעורערות… כך שלא יהיה מישהו שיש לו זכויות יתר, ונהיה כולנו לובים השווים בזכויותיהם מתחת לשמש אחת, על אדמה אחת".

הצבעה יהודית לבל"ד

הצבעה יהודית לבל"ד (ראשי תיבות של "ברית לאומית דמוקראטית") מבטאת עמדה שמקבילה במובנים רבים ליחסם של לבנים אשר התנגדו לאפרטהייד בדרום אפריקה, כלפי הלאומיות והאפריקאיות של ה-ANC ("הקונגרס הלאומי האפריקאי").

ה-ANC ללא ספק הייתה והינה מפלגה שחורה ולאומית והלאומיות והשחורות שלה היו צעד מתחייב לנוכח המציאות, הדיכוי של הזהות הלאומית והאפליה. בל"ד מתיימרת לייצג את הקבוצה המוחלשת והסובלת ביותר מתת-ייצוג, וזה חשוב במיוחד לנוכח העובדה שמיליונים של פלסטינים הנמצאים תחת שליטת הכיבוש הישראלי אינם רשאים כלל להצביע או לרוץ לכנסת.

החזון של מדינת כל אזרחיה כמדינה דמוקראטית עם הפרדה של דת ממדינה, שוויון זכויות מוחלט לכלל האזרחים ואוטונומיה תרבותית לכל קבוצה אתנית-לאומית, משתלב היטב עם סוג כזה של שיח. החזון הזה איננו סותר שוויון זכויות מוחלט, ולא את הגדרת זהותו של האחר – להיפך. יש בו כמובן מרכיב לאומי הנובע מהיותה של בל"ד חלק מתנועת השחרור הפלסטינית, אבל בטח ובטח שהחזון של בל"ד איננו לאומני כמו מפלגה ציונית דוגמת מרצ – שלא לדבר על כל מפלגה ציונית אחרת.

הדמוקראטיה בבל"ד, וזה ניכר יותר ויותר בשנים האחרונות, איננה רק חזון רחוק או מסמכי עקרונות שכתובים על נייר. בל"ד מוכיחה שנטייתה לייסד את חזונה על בסיס ערכי הנאורות לא נובעת אך ורק מן העובדה שהדבר עולה בקנה אחד עם האינטרס הישיר של הציבור הערבי בישראל, אלא מתוך תפישת עולם שלמה, שבאה לידי ביטוי משמעותי בהתנהלות הפנימית של המפלגה.

המהפכה הפמיניסטית של בל"ד

אחד הביטויים החשובים של זה הוא המהפכה הפמיניסטית שחוללה המפלגה בשורותיה.

ב-2009 בל"ד הייתה למפלגה הערבית הראשונה שמכניסה ח"כית ערביה לכנסת, את חנין זועבי, שבינתיים הפכה לח"כית השנייה בפופולאריות שלה במגזר (אחרי אחמד טיבי), לסמל, ולמנהיגה במפלגה. כאישה חילונית, ליברלית ופמיניסטית, היא מקפידה לייצג את קולן של הנשים הערביות בישראל, ובדו"ח של שדולת הנשים ועמותת מתפקדות צויינה כח"כית הפעילה ביותר מכל חברי הכנסת מבחינת הגשת שאילתות והצעות לסדר היום בנושאים הקשורים לקידום מעמד האישה. היא גם יזמה מספר הצעות חוק חשובות כמו העלאת גיל המינימום לנישואים מ-16 ל-18, חוק להבטחת שריון ייצוג הולם לנשים במועצות הרשויות המקומיות,וחוק להחלת חובת שריון ייצוג הולם לנשים ברשימות המפלגות לכנסת.

זועבי מהווה קוץ דוקרני בעיני רבים מכיוון שהיא שוברת את הסטריאוטיפ של האישה הערבייה: מצד אחד היא מתפקדת כאישה משוחררת, נאורה, מודרנית ודעתנית, ומאידך נאבקת בדיכוי ובכיבוש ללא מורא ועולה על המרמרה.

כמפלגה, בל"ד הנהיגה שריון משמעותי ואיכותי לנשים בכל מוסדות המפלגה. ברשימה לכנסת קבעה בל"ד את הכלל ש-33% מהמקומות ברשימה משוריינים לנשים. בכל שלושה מקומות (1-2-3, 4-5-6, וכ"ו), חייבת להימצא לכל הפחות אישה אחת. זה השריון הגבוה והאיכותי ביותר בין כל המפלגות בארץ, מלבד במרצ.

השריון הניכר ברשימת המפלגה לכנסת והייצוג הנשי המשמעותי והגובר בכל מוסדות המפלגה בולט במיוחד על רקע המצב במפלגות הלא ציוניות המתחרות. בחד"ש עוד לא כיהנה מעולם חברת כנסת ערביה ולקראת הבחירות הצביעה ועידת חד"ש נגד שריון לנשים ודחקה את האישה הבכירה ברשימה למקום החמישי. ברע"ם – תע"ל יש אישה רק במקום ה-14 ברשימה.

מלבד זועבי, הממוקמת במקום השני ברשימת המפלגה לכנסת, בולטת בבל"ד גם מועמדותה של היבא יזבק, שנמצאת במקום ה-6 ברשימה. יזבק היא רק בת 27, דוקטוראנטית לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב ומנכ"לית "הועד למען שוויון בענייני אישות", ארגון פמיניסטי ערבי רדיקאלי.

היבא יזבק מדברת על המאבק הפמיניסטי של בל"ד, בפאנל בחירות במג'ד אל-כרום

ג'מאל זחאלקה והדמוקראטיה הפנימית בבל"ד

עוד משהו טוב במיוחד בבל"ד הוא מי שעומד בראשות המפלגה, ג'מאל זחאלקה. זחאלקה נחשב לפוליטיקאי הגון, רחב אופקים, נעים הליכות, צנוע ולא כוחני. הוא מאפשר ומעודד התנהלות דמוקראטית בתוך המפלגה. על פי דו"ח של המכון הישראלי לדמוקראטיה באשר למידת הדמוקראטיה בתוך מנגנוני המפלגות (פורסם לפני כשבוע), דורגה בל"ד במקום השלישי בין כלל הרשימות, והראשון בין כל המפלגות הערביות (כולל חד"ש, המוגדרת כמפלגה ערבית-יהודית).

דפוסי ההצבעה בכנסת

דפוסי ההצבעה של בל"ד בכנסת מעידים גם הם על מחויבותה לערכים של זכויות אדם, שוויון, כבוד אנושי וסובלנות. על פי נתוני המדדים שמציג אתר "כנסת פתוחה", לבל"ד דירוג המוגדר כחיובי בתחומים חשובים רבים, בין היתר בקטגוריות הבאות: קידום זכויות אדם, קידום זכויות להט"ב (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרס, בי-סקסואל), קידום הדיור הציבורי, הקטנת אי השוויון במשק, קידום החברה האזרחית בישראל, שיפור מערכת הבריאות, קידום שוויון במיסוי, קידום שוויון הזדמנויות, קידום סיוע לנזקקים, ועוד.

יחס לעובדים זרים ומבקשי מקלט

בל"ד לא כללה נושא זה במצעה אבל עמדתם של ראשיה גורסת שיש להשוות בחוק את תנאי ההעסקה של מהגרים לאלו של אזרחי ישראל ולאפשר את קליטתם של משפחות ותיקות עם ילדים, לפעול על פי האמנות הבינלאומיות ביחס למבקשי המקלט, ולהימנע מהמשך היחס הגזעני וההסתה כלפי ציבור זה.


ג'מאל זחאלקה מדבר על סוגיית מהגרי העבודה ומבקשי המקלט בישראל

המצע הכלכלי – חברתי של בל"ד

מן הבחינה הכלכלית דוגלת בל"ד בתפישות סוציאל-דמוקראטיות ובמצעה מפורטת תוכנית חירום לשיקום המגזר הערבי ולהפסקת מדיניות של הזנחה ואפליה של עשרות שנים מצד ממשלות ישראל (אחוז המשפחות הערביות העניות עלה מ-35.9% ב-2009 ל-37.8% ב-2010, וחלקן במשפחות בכלל מגיע ל-14.1% בלבד. אחוז המשפחות הערביות העניות מגיע ל-53% מהמשפחות הערביות).

אבל לפני הההתמקדות בתוכנית החירום הכלכלית למגזר הערבי מציגה בל"ד גם הצעות כלליות. המפלגה מציעה לנקוט מדיניות פיסקלית מרחיבה ולאמץ יעד גירעון של 4.5%, במקום 3% שקבעה הממשלה. במקביל, יונהגו מע"מ דיפרנציאלי ומס הכנסה שלילי, יועלה מס החברות ויחוקקו מס לעשירים ומס עיזבון. בל"ד תתנגד לקיצוץ בתקציבי המשרדים החברתיים ומציעה למקד את הקיצוצים בתקציב השמן של משרד הביטחון, ובתקציבים להתנחלויות.

החברה הערבית סובלת ממצוקת דיור קשה ובבל"ד מציעים להפשיר קרקעות מדינה לצורך בנייה של 150 אלף יחידות דיור ביישובים הערביים הקיימים, שתביא בחשבון את דפוסי המגורים של האזרחים הערבים, ותבטיח שכונות מודרניות עם תשתיות מתאימות. חלק משמעותי מהשכונות החדשות צריך להיות משווק בשיטת בנה-ביתך במחירים הוגנים.

כחלק משינוי תוכנית המתאר מציעים בבל"ד להסדיר באופן נרחב חריגות בנייה. על הרחבת תוכניות המתאר לכלול את כל הבתים שנבנו בלא רישיון בסמוך לאיזורי הבנייה ולחברם לרשת החשמל – עוד לפני הכשרתם ולפני מתן רישיונות הבנייה. הליכי בנייה יקוצרו באמצעות הקמת ועדות מיוחדת בוועדות התכנון, במטרה לזרז את אישורן של התוכניות.

כל היישובים הערביים יוכרזו איזורי עדיפות לאומית בכל התחומים, והמדינה תשקיע בתשתיות הפיסיות – כמו כבישים פנימיים ותשתיות מים וביוב.

כחלק מרשת ביטחון סוציאלית מציעים בבל"ד להגדיל את תשלומי ביטוח לאומי למשפחות נזקקות ולילדים – כבר מהילד הראשון.

עידוד ההקמה של עסקים קטנים ובינוניים יתבצע באמצעות קרן מיוחדת להלוואות בערבות מדינה, שתותאם למבנה הכלכלה הערבית. בנוסף, המדינה תפעל לעידוד תעסוקת נשים, הכשרה מקצועית, שיפור והנגשת התחבורה הציבורית, מסלולי תעסוקה ועוד.

כדי לפתח את תעשיית ההיי-טק במגזר הערבי המדינה תקים קרן הון סיכון ממשלתית להשקעה בחברות הזנק, כשעד 100 אלף דולר יינתנו כהלוואה שניתנת להמרה למניות, ותיתן מענקים לחברות היי-טק שיפתחו מרכזי פיתוח ביישובים ערביים.

פיתוח החקלאות יתבצע באמצעות הקמת קרן ייעודית להשקעות בחקלאות לפי ענפים, תוך דגש על מיתוג ושיווק המוצרים והגנה עליהם מפני יבוא. פיתוח התיירות ביישובים הערביים ייעשה תוך מתן דגש על שדרוג התשתיות.

בל"ד כפלטפורמה שהתחזקותה יכולה לסייע לסכל את המשך ההגמוניה האשכנזית בשמאל

בל"ד היא מפלגה פלסטינית שחרטה על דגלה את הגדלת הייצוג של הציבור הפלסטיני, שהינו המודר ביותר ממוקדי הכוח במדינה. ככזו היא נמנעה מלחבור אל מוקדי כוח משניים או אל אליטות ישנות, שלעתים תכופות משחזרות את יחסי הכוחות המעמדיים והעדתיים שנוצרו במסגרת הפרוייקט הציוני. בתוך בל"ד קשה יותר יהיה לייצר הגמוניה אשכנזית או לקבל תופעות של אוריינטליזם, משום שאין בה קבוצה פנימית אשכנזית שהשפעתה במפלגה משמעותית, או זרם שיש לו קשר היסטורי לתנועות שנוסדו על ידי האליטות הוותיקות. וכיוון שהמודל של בל"ד הוא הרחוק ביותר שאפשר מתפישת "כור ההיתוך", הוא יכול לאפשר יצירת חברה רב – תרבותית ופלוראליסטית. ראשי בל"ד בעבר ובהווה אף נטו לנתח את הסוגיה המזרחית באופן המקביל לזה של כמה מחלוצי השיח המזרחי הרדיקאלי בארץ (שכמה מהבולטים שבהם אף תומכים במוצהר בבל"ד).


קישור לסרטון מתוך הסרט "אשכנז" שבו מדבר ג'מאל זחאלקה על תפקידם של הקיבוצים והתנועות השמאל-ציוניות בדיכויים ונישולם של הערבים

המזרח התיכון ואביב העמים הערבי

התפישה הליברלית שלה וחזון מדינת כל אזרחיה מאפשרים לבל"ד לייצר שיח רלוונטי ואנושי ביחס לגל המהפכות המתרחש באזור. בל"ד מציעה את אותו הדגם כמודל ביחס לכל המדינות באזור ומעוניינת בהבטחת זכויות המיעוטים השונים במסגרת אוטונומיות תרבותיות בכל מדינה ומדינה. הנהגת המפלגה הצליחה לנסח את עמדותיה באופן המביא בחשבון הן את דרישות העמים, הן את זכויות המיעוטים והן את ערכי הדמוקראטיה. עמדתה לא שועבדה באופן בינארי ושטחי למישור אחד ויחיד ההופך לחזות הכל, והיא לא נאלצה להתפתל ולהיגרר אל מחוזות הזויים של רטוריקת פעלולים דמגוגית ופרועה עד מאוד. ראשיה כתבו מאמרים והתבטאו כנגד הדיכוי של ההתקוממות בסוריה באופן מהיר יותר, נחרץ יותר, ובעיקר אמין יותר ממתחריהם (שלמען האמת מתפקדים, בין גינוי מאוחר ומאולץ למשנהו, בעיקר כזרוע חסרת בקרה של התעמולה האסדית).

בל"ד כפתק שנועד לשפר 2 מפלגות במחיר אחד, ומחזק מגמות חיוביות במחנה פוליטי שלם 

במערכות בחירות קודמות (2003, 2006, 2009) הצבעתי לחד"ש, אבל מעולם לא חשתי עצמי "חד"שניק". אני לא מזדהה עם נאמנות מפלגתית ולא חושב שיש מפלגה אחת שהצבעה אליה היא הנכונה והטובה, בעוד ששאר האופציות בהכרח שגויות. בכל הצבעה יש מרכיבים של פשרה, ניחוש, ניתוח פוליטי, רגש, ועוד כהנא גורמים וסיבות. הרבה ממה שכתבתי כאן למעלה מתאר יתרונות ותהליכים חיוביים בבל"ד שמדברים אלי, בעיקר לנוכח חולשות מקבילות ותהליכים הפוכים שמתחוללים בחד"ש.

המעבר לבל"ד נועד בין היתר "לתגמל" אותה על אותם תהליכים בולטים וחיוביים שקורים בה, ושעונים מבחינתי על צרכים חשובים כמצביע שמאל – ו"להעניש" את חד"ש על קלקלותיה וכשלונותיה באותם תחומים. כך אני מקווה לקדם ולשמר את הערכים שאני מאמין בהם בתוך המחנה המהווה את קבוצת ההתייחסות הפוליטית שלי, הגוש הלא ציוני.

עם פתק לבל"ד אני מאותת לחד"ש שעד שלא תבלום את הסחף האנטי-דמוקראטי המתחולל בשורות המפלגה, תבטיח שריון משמעותי ואיכותי לנשים, תאוורר באופן נמרץ את תפישותיה הדוגמאטיות והבינאריות ביחס לפוליטיקה העולמית ולמתחולל במזרח התיכון ותקיים שיח פנימי כנה נוקב פתוח ביקורתי ונרחב על ערכים, במטרה לייצר ניתוח עדכני ושיח רלוונטי יותר – כזה שיהא קודם כל הומאניסטי ודמוקראטי ורק אח"כ (אם בכלל) יתחזק סיסמאות מימי המלחמה הקרה או נוסחאות מדיניות עבשות ומגושמות שאותן יש לכפות על המציאות בגסות – עד שכל זה יקרה לא סביר שאשקול לשוב ולהצביע חד"ש. כי יש אלטרנטיבה ראויה, ולדעתי היא כרגע עדיפה בהחלט.

קישור לגרסת המאמר באתר mysay

מודעות פרסומת

תוצאות הבחירות לפרלמנט המייסד בלוב

בלוב פורסמו שלשום התוצאות הסופיות של הבחירות לפרלמנט המייסד, אבל למעשה חלוקת הכוחות בפרלמנט עדיין רחוקה מלהיות שלמה וברורה. זאת כיוון שבחלק גדול מן המושבים זכו מועמדים עצמאיים שרצו כמועמדים מקומיים או שבטיים, והעדיפו שלא להזדהות עם מפלגה מסוימת. לאחר שנבחרו, פתחו רבים מהם במשא ומתן עם המפלגות השונות, אשר כעת מבקשות לצרפם אליהן ובכך לחזק את כוחן הפוליטי . עד שלא יושלם התהליך הזה לא לגמרי ברור מה יהיה כוחה של כל מפלגה.

הפרלמנט המייסד יבחר את ממשלת המעבר, ישמש כרשות המחוקקת ויפקח על תהליך כתיבתה של החוקה החדשה.

רבים חוששים כי לוב נמצאת על סף מלחמת אזרחים, ומטילים ספק באפשרות שהבחירות יוכלו לייצב את המערכת הפוליטית ולמנוע שפיכות דמים. מאידך, ישנם לא מעטים המביעים אמון במתווה הרפורמה ומקווים שייצוגם בפרלמנט של כל המחוזות, ושל התנועות הפוליטיות והשבטים השונים, יוכל להביא לבנייתה של מערכת פוליטית ומאוזנת, שתתגמל שיתוף פעולה פרגמטי בין הצדדים.

על סמך חלוקת המושבים שאותם כן ניתן כרגע לסווג על בסיס מפלגתי, מסתמן הישג גדול (וכנראה ניצחון) לגוש הליברלי יותר, בראשות המרכז הדתי – רפורמי הגדול, ובצירוף כוחות חילוניים וליברליים. הגוש האסלאמיסטי נחל אכזבה מסוימת ,ובעיקר מסתמנת מפלה קשה לזרמים הסלפיים האולטרא – שמרניים.

אלו הם יחסי הכוחות בין המפלגות השונות (מבלי להתייחס כרגע לנציגים העצמאיים שהמאבק על צירופן למפלגות עודנו ניטש כאמור). האחוזים מעידים על כוחן היחסי של המפלגות מכלל המושבים שכבר מזוהים עם מפלגות כלשהן, ולא מכלל המושבים בפרלמנט:

שותפות הכוחות הלאומיים (רשימה משותפת של עשרות מפלגות, שככלל מייצגות קו הנחשב יחסית לליברלי יותר ולדתי פחות מכל המפלגות הגדולות, ושניתן להגדירו כדתי רפורמי. על פי מצעה, מתכוונת המפלגה לתמוך ב"שילוב חלקי ומוגבל" של ההלכה האסלאמית בחוקה החדשה – העמדה הדתית פחות מכל המפלגות שאינן חילוניות. המפלגות המרכיבות את שותפות הכוחות הלאומיים תומכות בתפישות הנעות סביב המרכז מבחינה כלכלית, כאשר חלקן נוטות מעט שמאלה ומשלבות במצען אלמנטים סוציאל-דמוקרטיים):  48.75%

מפלגת הצדק והפיתוח (מפלגת האחים המוסלמים בלוב. על פי המצע הרשמי של המפלגה היא תתמוך בהגדרת ההלכה האסלאמית כמקור המרכזי לחקיקה. מצעה הכלכלי מייצג קו ימני מתון):  21.25%

החזית להצלת לוב (מפלגתה של תנועת החזית להצלת לוב, שבמשך ארבעה עשורים היוותה את ארגון האופוזיציה הפעיל ביותר נגד קדאפי, כולל מאבק חמוש. התנועה קראה תמיד לדמוקרטיזציה, אבל רבים ממתנגדיה טוענים שהיא למעשה מייצגת את תומכי השלטון המלוכני שקדם לקדאפי. המפלגה תומכת בהכללת ההלכה האסלאמית כאחד המקורות לחקיקה (אבל לא כמקור המרכזי). כמעט כל מועמדיה הם דתיים או מסורתיים, אך היא נתמכת גם על ידי חלק מהחילונים, ואיננה נחשבת לאסלאמיסטית. מבחינה כלכלית מייצגת קו ימני: 3.75%

הזרם הלאומי המרכזי (מפלגה חילונית ליברלית, בעלת תפישה כלכלית ימנית):  2.5%

ההתאחדות למען המולדת (מפלגה חילונית ליברלית, בעלת תפישה כלכלית ימנית): 2.5%

רשימת ואדי אל-חיאה לדמוקראטיה וצמיחה (רשימת מועמדים אזורית חילונית ליברלית): 2.5%

18.75 אחוזים נוספים שנותרו מתחלקים על פני 15 מפלגות נוספות, שזכו במושב אחד כל אחת:

מפלגת זרם צעירי המרכז (מפלגת צעירים חילונית ליברלית, בעלת קו כלכלי מרכזי-שמאלי), מפלגת השורשיות והקדמה (מפלגה אסלאמיסטית סלפית ), מפלגת לשירותך מולדתי (רשימה של פעילים חברתיים בעלי השקפות סוציאל-ליברליות, בהנהגת הפעילה פאטמה אל-עבאסי שזכתה במושב), מפלגת המולדת לצמיחה ורווחה (מפלגה אסלאמיסטית, שככזו נחשבת ליוצאת דופן מבחינת תמיכתה בהענקת זכויות לשוניות ותרבותיות למיעוט האמאזיע'י), המפלגה הלאומית הלובית (מפלגה חילונית ליברלית שחרתה על דגלה מאבק למען זכויות נשים, בד בבד עם קידום תפישה כלכלית קפיטליסטית קיצונית), מפלגת השורשיות וההתחדשות (מפלגה אסלאמיסטית סלפית), מפלגת הליכוד הלאומי בוואדי א-שאטי (רשימה מועמדים מקומית, מייצגת קו חילוני ליברלי), מפלגת החכמה והצדק (מפלגה אסלאמיסטית מקומית של העיר כפרה), הרשימה הלובית לחירות וצמיחה (רשימה מגזרית של נציגי המיעוט האמאזיע'י, מייצגת קו ליברלי), מפלגת האומה המרכזית (מפלגה אסלאמיסטית שמרנית המשלבת במצעה תפישות כלכליות ימניות קיצוניות ודוגלת בהפרטה נרחבת כבסיס לשיקום הכלכלה, בניגוד לשאר המפלגות הסלפיות, הדוגלות בכלכלה ריכוזית על פי הדגם של הח'ליפות האסלאמית), גוש המפלגות הלאומיות (רשימה משותפת של מספר מפלגות הנחשבות לליברליות יחסית, ולתומכות בזכויות נשים), מפלגת המולדת (מהווה את הסמן האסלאמיסטי הקיצוני ביותר, מזוהה עם הזרם הסלפי ועם פעילי אל-קאעדה. הזכייה במושב יחיד נחשבת להתרסקות ביחס לציפיות המוקדמות), מפלגת השליחות (מפלגה אסלאמיסטית סלפית), מפלגת המולדת והצמיחה (מפלגה חילונית ליברלית בעלת קו כלכלי ימני), מפלגת עמוד התווך (מפלגה אסלאמיסטית סלפית)

חלוקת הכוחות בפרלמנט על פי ההשקפה ביחס לשאלת מעמדה של ההלכה:

מפלגות ורשימות דתיות-רפורמיות ומסורתיות-ליברליות (שעל הציר שבין "שילוב חלקי ומוגבל" של ההלכה ועד הגדרתה כמקור אחד מני רבים לחקיקה, אבל לא כ"מקור מרכזי"): 48.75%

מפלגות דתיות שמרניות המזוהות עם הקו של האחים המוסלמים (תומכות בהגדרת ההלכה האסלאמית כהמקור המרכזי לחקיקה): 21.25%

מפלגות חילוניות (אינן תומכות כלל בשילובה של ההלכה בחוקה, ולכל היותר מעוניינות בהגדרת האסלאם כדת הרשמית של המדינה): 16.25%

מפלגות סלפיות אולטרא-שמרניות (דוגלות במוצהר בהחלה מלאה או כמעט מלאה של ההלכה האסלאמית בלוב): 10%

מפלגות הדוגלות בהגדרת ההלכה האסלאמית כמקור מרכזי לחקיקה, אבל לא כמקור המרכזי (עמדה העשויה למצב אותן כלשון מאזניים בין הגושים): 3.75%

חלוקת הכוחות בפרלמנט על פי ההשקפה הכלכלית:

מפלגות המייצגות קו כלכלי הנע סביב המרכז, או שאינן מייצגות עמדה כלכלית מובהקת: 57.5%

מפלגות המייצגות קו כלכלי ימני מובהק: 35%

מפלגות התומכות בכלכלה ריכוזית על פי הדגם ההלכתי האסלאמי: 8.75%

מפלגות המייצגות קו כלכלי שמאלי מובהק: 0%

משמעות התוצאות ביחס לסוגיות מרכזיות נוספות העומדות על סדר היום בלוב

אופי היחסים בין השלטון המרכזי למחוזות ולשבטים השונים, וקביעת מבנה המשטר העתידי (האם הוא יהיה פדרלי או מרכזי)

סוגיית היחסים בין השלטון המרכזי לשבטים, ומידת האוטונומיה של האזורים והשבטים השונים, הינה נושא מורכב ומתמשך בהיסטוריה המודרנית של לוב. לשבטים החיים באזורים המדבריים ומרוחקים ממוקדי הכוח היה חלק חשוב בהפלת המשטר הקודם, ורובם מעוניינים בהפיכת לוב למסגרת פדראלית שתאפשר להם, ברמה כזאת או אחרת, לנהל את ענייניהם בעצמם. מאידך, המפלגות החזקות במישור הארצי תומכות בשלטון מרכזי חזק. הריבוי של נציגים עצמאיים ושבטיים וכניסתן של כמה רשימות אזוריות קטנות לפרלמנט, מחזקת את כוחם של תומכי הפדרציה, והופך את הוויכוח בסוגיה החוקתית הטעונה הזו למורכב.

בעיית הנשק הרב הנפוץ במדינה בקרב מיליציות שבטיות, לעומת חולשתם היחסית של הצבא ומנגנוני הביטחון

כל המפלגות החשובות מסכימות שיש לחזק את הצבא ואת מנגנוני הביטחון, ותומכות בפירוק נשקן של המיליציות השבטיות, או לחילופין בשילובן בצבא. אבל כמו בסעיף הקודם, הריבוי של נציגים ורשימות אזוריות עשוי להקשות במידה מסוימת על יצירת מנגנונים מרכזיים חזקים גם במישור הזה.

זכויות המיעוט האמאזיע'י

שיעור דוברי האמאזיע'ית באוכלוסיית לוב מוערך בכ-15%, והם הופלו ודוכאו בצורה חריפה בימיו של קדאפי. האמאזיע'ים מקווים שהחוקה החדשה תבטיח את זכויותיהם התרבותיות ותקבע את השפה האמאזיע'ית כשפה רשמית שנייה לצד הערבית, כפי שנעשה במרוקו במסגרת הרפורמות החוקתיות שחלו בה לאחרונה. מרבית האמאזיעי'ם חששו שהצלחה ניכרת של המפלגות האסלאמיסטיות בבחירות תנציח את מצבם, וכשלונן היחסי של התנועות האסלאמיות, כמו גם בחירתם של לא מעט נציגים אמאזיעי'ם לפרלמנט (אינני יודע עדיין בדיוק כמה), בהחלט מהווים מבחינתם הישג מעודד.

זכויות נשים

ככלל, פעילות פמיניסטיות בלוב הביעו בימים האחרונים קורת רוח מתוצאות הבחירות – בעיקר בשל כישלונם של הגורמים הדתיים הקיצוניים. העובדה ששיעור הנשים בפרלמנט יעמוד על 16.5% מתקבלת לעומת זאת ברגשות מעורבים. מצד אחד, אין ספק אמנם שמדובר בייצוג חסר חמור, ורק אישה אחת נבחרה שלא במסגרת כלל השריון שנכפה על המפלגות. מאידך, עצם השריון נחשב להישג – בבחירות לפרלמנט שנערכו לאחר המהפכה במצרים בוטל השריון לנשים, והיה חשש כבד שבלוב יקרה דבר דומה. גל המהפכות ששטף את צפון אפריקה חולל ארבעה מערכות בחירות חופשיות והיסטוריות לפרלמנטים בתוניסיה, מצרים, מרוקו (ולוב), ולהלן השוואה של שיעור הייצוג הנשי בהם, בתוספת הפרלמנט הישראלי (שנבחר גם הוא בהליך חופשי וכבר התקיים כמובן באזור):

תוניסיה: 22.5% (עם שריון על פי חוק)

ישראל: 20%

מרוקו: 17% (עם שריון על פי חוק)

לוב: 16.5% (עם שריון על פי חוק)

מצרים: 1.5%

לבסוף, חשוב לשוב ולהזכיר שהמשא ומתן על צירוף הנציגים העצמאיים הרבים למפלגות נמצא בעיצומו, כך שתמונת המצב הסופית בפרלמנט עדיין רחוקה מלהתבהר סופית.

קרוב ל-400 הרוגים אתמול והבוקר בסוריה, מתוכם לפחות 220 בטבח בכפר א-תרימסה שבמחוז חמה. לראשונה הפגיז המשטר שכונות בלב דמשק. ממשלת הקואליציה הפרו – אסדית בלבנון הורתה לבתי החולים לא לטפל בפליטים סורים פצועים

הלחץ הגובר על השלטון בסוריה מביא להחרפה נוספת בצעדי הדיכוי הברוטליים כנגד ההתקוממות. למרות זאת, נמשכות גם אתמול היום ההפגנות הרבות נגד המשטר בכל רחבי המדינה.

בדמשק הופגזו לראשונה שכונות בתוככי העיר, ולא רק בפאתיה. מספר אזרחים נהרגו, ולפחות שלושה גם הוצאו להורג, אחת מהם אם לילדים. בתוך כך נמשכו ההפצצות וההפגזות הכבדות על ערים ברחבי המדינה ובמיוחד על חומס, דרעא, אדליב, דיר א-זור, ועל עיירות וכפרים בפאתי דמשק. בהפגזות הללו נהרגו כ-90 אזרחים, ובנוסף עליהם נהרגו כמה עשרות חיילים ולוחמים בקרבות בין כוחות המשטר לכוחות המורדים.

הרס וכתמי דם שהותיר פגז שנורה על בית מגורים בשכונת ברזה בדמשק

עשן מיתמר בלב דמשק כתוצאה מהפגזות השלטון על השכונות דאריה וכפרסוסה

בכפר א-תרימסה שבמחוז חמה התבצע טבח ובו נהרגו לפחות 220 בני אדם, כאשר כוחות המשטר הצליחו לנתק את הכפר מחשמל ותקשורת טלפונית וסלולרית ולאחר מכן הפגיזו באמצעות טנקים ומטוסים את בתי הכפר והרסו אותו כמעט כליל. לפחות 55 בתים נהרסו על יושביהם, ומרביתם של יתר תושבי הכפר ניסו להימלט, אבל רבים מהם נרצחו באש מקלעי הטנקים בשדות המקיפים את הכפר. האירוע מצטרף לשורת מעשי טבח שיום המשטר לאחרונה, ועל פי ההערכות מטרתה של המדיניות הרצחנית הזו היא להניס את האוכלוסיות הסוניות מאזורים שלמים המתאפיינים באוכלוסיה מגוונת מבחינה עדתית, כדי לנסות ו"לטהר" את אותם אזורים, ולהכין את השטח להקמתה של מדינה עלווית-נוצרית נפרדת בחלק משטחה של סוריה. לאחר הטבח פרצו ברחבי סוריה מאות הפגנות  מחאה ליליות והתבצעו חסימות של כבישים ראשיים בערים הגדולות.

בתגובה לטבח פרסמו תנועות האופוזיציה הסוריות הודעה נזעמת והצהירו כי ככל שהדבר תלוי בהן סוריה לא תקיים כל קשר עם הממשל ברוסיה (התומך באסד) לאחר נפילת המשטר.

במקביל, הורתה היום ממשלת הקואליציה הפרו – אסדית בלבנון לבתי החולים במדינה שלא לטפל בפליטים סורים פצועים או חולים. זאת רק יום לאחר שצבא סוריה הפציץ ריכוזים של פליטים סורים בצפון לבנון.

תוצאות רשמיות חלקיות בבחירות ההיסטוריות לפרלמנט המייסד בלוב: מסתמן ניצחון לשותפות הכוחות הלאומיים

התוצאות הרשמיות המצטברות (והחלקיות עדיין) בבחירות ההיסטוריות לפרלמנט המייסד בלוב, מסמנות מגמה על פיה שותפות הכוחות הלאומיים (רשימה משותפת של עשרות מפלגות, שככלל מייצגות קו הנחשב יחסית לליברלי יותר ולדתי פחות מכל המפלגות הגדולות) עשויה לזכות בהישג גדול, אולי אפילו בקרוב ל-50% מן המושבים. מפלגת הצדק והפיתוח (של האחים המוסלמים) המייצגת קו שמרני ודתי יותר, זוכה על פי ההערכות כרגע בלא יותר מ-25% מן המושבים, אבל נציגיה טוענים כי הם מצויים במשא ומתן מתקדם עם רבים מהמועמדים העצמאיים שנבחרו לפרלמנט במטרה לצרפם אל שורותיה, ומצהירים כי בכך יתאפשר להם אולי להתקרב גם הם אל סף מחצית המושבים –  והדבר עוד טעון הוכחה. יתר המושבים (מלבד כאמור מועמדים עצמאיים רבים) מתחלקים על פני מספר רב של רשימות – כאשר מפלגת המולדת, שמזוהה עם הזרמים הסלפיים הקיצוניים ופעילי אל-קאעדה, נוחלת כנראה כשלון חרוץ ולכל היותר תסיים במקום השלישי, ובהפרש גדול מהמתחרות.

התוצאות כאמור אינן ברורות עדיין כל צרכן, אבל ניתן כבר לומר שמדובר בהישג גדול מאוד לשותפות הכוחות הלאומיים ולקו המתון יחסית שהיא מובילה, ובאכזבה לתנועות האסלאמיסטיות המובהקות יותר –  ובמיוחד לתנועות הסלפיות האולטרא-שמרניות.

חשוב להדגיש כי בניגוד למה שעשוי להצטייר מחלק מהפרסומים, שותפות הכוחות הלאומיים לא מייצגת קו ליברלי מובהק (כפי שלמשל מייצגות מפלגות השמאל החילוניות ליברליות בתוניסיה ובמצרים) אלא קו שבבסיסו הינו דתי – רפורמי. זהו קו שהינו, אמנם, ליברלי ומתון יחסית למפלגות המתחרות –  אבל בפרלמנט יהיה עדיין רוב מוחלט לקשת של זרמים שבבסיסם הם דתיים, ולא חילוניים. ניתן כבר עתה לקבוע שהדת לא תופרד מהמדינה, ויתרה מכך –  להלכה האסלאמית יהיה מעמד כלשהו, ייתכן מאוד שאפילו מרכזי, בחוקה. ועדיין, התוצאות מהוות מפלה לזרמים השמרניים, ומקשות עליהן להגשים את חלומן ולהקים בלוב מדינת הלכה.

"אני לובי חופשי" – ציור קיר בלוב

הוועדה לניסוח החוקה החדשה במצרים הסכימה על נוסח 'מרוכך' לסעיף 2, המגדיר את "עקרונות ההלכה האסלאמית" כמקור המרכזי לחקיקה. בכך הוסר המכשול העקרוני המרכזי בדרך לניסוח הצעת החוקה והבאתה למשאל עם

הסכמה על נוסח מתוקן לסעיף המהווה את סלע המחלוקת העיקרי בין המחנות האידיאולוגיים

אתמול בערב הכריזו נציגי הוועדה לכתיבת החוקה החדשה כי הושגה הסכמה בקרב רוב מוחלט של חברי הוועדה באשר לנשוא המחלוקת המרכזי בין המחנות הפוליטיים השונים במדינה: סוגיית סעיף 2, המגדיר את מעמדה החוקתי של ההלכה האסלאמית.

על פי הידיעות, תציע הוועדה כי נוסחו החדש של הסעיף יהא כדלקמן:

האסלאם דת המדינה, והערבית שפתה הרשמית, ועקרונות ההלכה האסלאמית המקור המרכזי לחקיקה. ומועצת אל-אזהר היא הערכאה הסופית המוסמכת לפרש את עקרונות ההלכה. ולנוצרים וליהודים החופש לנהוג על פי הלכותיהם הדתיות ביחס לדיני המשפחה ולענייניהם הדתיים, ולבחור את מנהיגותם הרוחנית.

(להלן סקירה מקדימה ארוכה הכוללת רקע על התפתחותו ההיסטורית של סעיף מספר 2 בכמבטא את עליית כוחן של התנועות האסלאמיות, תיאור התפתחותו של הפולמוס סביב הסעיף לאחר המהפכה והפיכתו לציר המרכזי של הדיון באשר לדמותה העתידית של מצרים, ותקציר של המאבקים בין מועצת הצבא למפלגות ולפרלמנט בדבר אופן כתיבת החוקה ומסגרתה הרעיונית. ניתן גם לדלג אל הכותרת הלפני אחרונה של הפוסט, "מינוי הוועדה לניסוח החוקה על ידי הפרלמנט, וההסכמה שהושגה על נוסח סעיף 2 המחודש", ולקרוא משם. יש שם ניתוח קצר של המשמעויות שעשויות להיות לניואנסים בנוסח המתוקן שהוסכם עליו אתמול בוועדה . במידת הצורך ניתן תמיד לשוב ולעיין ברקע המקדים, על מנת להבין יותר לעומק את התהליכים המתרחשים במצרים).

סעיף 2 לחוקה: סלע המחלוקת ההיסטורי בין הימין לשמאל

מיד לאחר מהפכת ה-25 לינואר וסילוקו של מובארכ, נערך במצרים משאל עם על ניסוח התיקונים המוצעים לחוקה, על מנת שתשמש כחוקת מעבר עד שייבחרו פרלמנט ונשיא ותנוסח חוקה מוסכמת חדשה.

בין שלל הסעיפים שעוררו מחלוקת בנוסח המוצע לחוקת המעבר בלט במיוחד סעיף מספר 2 ששימר את נוסחו מלפני המהפכה, הקובע כי "האיסלאם היא דת המדינה, הערבית שפתה, וההלכה האיסלאמית המקור המרכזי לחקיקה". סעיף זה הפך במהרה לנשוא הפולמוס העיקרי בדיונים על המשאל, ולמעשה היה לקו פרשת המים שעל פיו נחלקו המחנות.

הליברלים, השמאל, הקופטים, ארגוני זכויות אדם ואזרח וארגונים פמיניסטיים התנגדו לאשרור נוסח ההצעה לתיקון החוקה. מנגד הודיעו תנועת "האחים המוסלמים", התנועות הסלפיות האולטרא – שמרניות וחלק מהזרמים הדתיים – רפורמיים על תמיכתם באשרור הנוסח.

על מנת להבין את פשר הלהט שעוררה הסוגיה, כאשר צד אחד רואה בשימור הסעיף את הנוסחה להסכמה לאומית ואילו משנהו טוען בתוקף כי מדובר במתכון לעריצות, נגולל את מסכת גלגוליו של הסעיף על פני מאה שנות תחלופת חוקות ומשטרים.

גלגולו הראשון של סעיף מספר 2 לחוקה היה כסעיף 149, אי שם בירכתי חוקת 1923, שנוסחה לאחר שמצרים הפכה לממלכה עצמאית. נוסח הסעיף היה אז קצר יותר: "האיסלאם היא דת המדינה, והערבית שפתה". ב1930 בוטלה החוקה אך היא הושבה על כנה בשנת 1932. ב1949 זכה הסעיף לראשונה לשדרוג במעמדו, והפך לסעיף המגדיר את ההלכה כגורם בעל חשיבות מסויימת בסדרי החקיקה והמשפט. היה זה כאשר ה"חוק האזרחי החדש" משנת 1949 קבע בהסתמך על סעיף 149 לחוק את המדרג המשמש לחקיקה ולשיפוט, כדלהלן:

המדרג לצורך עבודת הרשות המחוקקת:

 1) החוק האזרחי הישן שנקבע ב1883

 2) החוק הלטיני ובפרט הצרפתי

 3)ההלכה האיסלאמית

המדרג לצורך עבודת הרשות השופטת: 

1)החוק הקיים

2) תקדימים משפטיים 

3)ההלכה האיסלאמית

ב1952 התחוללה במצרים "מהפכת הקצינים הצעירים" שהביאה לביטול המלוכה, וב1953 נכנסה לתוקפה חוקת הרפובליקה. החוקה החדשה שימרה את סעיף 149 כלשונו (אך התווסף לה סעיף 2 דאז, שקבע כי: "כל המצרים שווים בפני החוק ולהם אותן הזכויות ואותן החובות"). . ב1958 הוכרז על איחודן של סוריה ומצרים ("הרפובליקה הערבית המאוחדת"). לצורך האיחוד גובשה חוקה משותפת וסעיף 149 בוטל.

ב1964 בוטל האיחוד עם סוריה ושוב נוסחה החוקה מחדש. הסעיף חזר, ועתה אף תפס מקום בקדמת הבימה החוקתית. מסעיף 149 הוא הפך לסעיף 5 (ואילו סעיף 2 המתייחס לשוויון בין האזרחים הפך לסעיף 34).

מפלת 1967 ואובדן חצי האי סיני יצרה נחשול של מרמור ואכזבה כלפי השלטון, והביאה להתחזקות ניכרת של שני הכוחות האידיאולוגיים המתחרים, והאופוזיציונריים לשלטון: התנועות האיסלאמיות והשמאל הרדיקאלי. השמאל הרדיקלי היה הראשון לפעול, ובהשראת 'מרד הסטודנטים' באירופה פרצה ב1968 'אינתיפאדת הסטודנטים' הסוערת בקהיר ובאלכסנדריה שאיימה איום ממשי על השלטון. בתגובה חל דיכוי עז של תנועות השמאל ונכלאו רבים מפעיליו ובהם אנשי אקדמיה ואמנים. לאחר מות הנשיא נאצר ב1971 , כשעלה סאדאת לשלטון, היה השמאל במשבר, ואילו התנועות האיסלאמיות נמצאו במגמת התחזקות.

סאדאת ידע כי תקופת חילופי הגברי היא קריטית וכי כמחליפו של נאצר שהיה לסמל, ובתקופת שפל מבחינת מפלגת השלטון, עליו לחזק את מעמדו ולפייס את מי שעלול לקרוא תיגר על מנהיגותו. הוא העניק תשורות לתנועות האיסלאמיות. בחוקה החדשה של סאדאת משנת 1971 הפך סעיף 5 לסעיף 2, ונוספה לו תוספת. מעתה היה נוסח הסעיף (התוספת בסוגריים מוזרים): "האיסלאם היא דת המדינה, הערבית שפתה {וההלכה האיסלאמית מקור מרכזי לחקיקה}". (לעומת זאת סעיף 34 המתייחס לשוויון זכויות לאזרחים, שהחל את דרכו כסעיף מספר 2, פוצל לסעיפים 40 ו46 ונוסחו הוחלש).

על סמך התוספת החדשה, ההופכת את ההלכה למקור מרכזי לחקיקה, עתרו עתה התנועות האיסלאמיות לבית המשפט העליון, ודרשו לבטל חוקים הנוגדים את ההלכה. בית המשפט העליון השיב כי "קיומו של מקור מרכזי אין פירושו כי אין מקורות נוספים בעלי משקל", ודחה את העתירות.

ב1980 שוב נזקק הנשיא סאדאת לחזק את מעמדו, בעיקר נוכח הביקורת על הסכם השלום עם ישראל, ולקראת "משאל העם לאשרור ההארכה הנוספת של משך כהונת הנשיא", שידרג שוב את נוסח סעיף 2: "האיסלאם היא דת המדינה, הערבית שפתה הרשמית וההלכה האיסלאמית {ה}מקור {ה}מרכזי לחקיקה", היה מעתה הנוסח (התוספת בסוגריים מוזרים).

התוצאה הראשונה של השינוי החדש בנוסח הסעיף הייתה מחאה רשמית מצד ראשי המיעוט הקופטי, שלוותה בהפגנות. הייתה זו הפעם הראשונה שמצרים חזתה בתנועת מחאה ציבורית של המיעוט הקופטי, מאז כנס המחאה הגדול שנערך ב1911, במחאה על גל האלימות על רקע (ע)דתי דאז.

תוצאה נוספת של השדרוג הייתה כי בהסתמך על השינוי הקטן גדול הזה שבתוספת הא-הידיעה, חזרו התנועות האיסלאמיות ועתרו לבית המשפט העליון, בדרישה לבטל את החוקים שכבר נחקקו בעבר ונוגדים את ההלכה האיסלאמית. בתשובתו קבע הפעם בית המשפט העליון כי:

1) מעתה ואילך, ובהסתמך על הנוסח החדש לסעיף 2 לחוקה, אין לחוקק חוקים הנוגדים את ההלכה האיסלאמית.

2) אין לרשות השופטת סמכות להתערב בעבודתה המוגמרת של הרשות המחוקקת באופן רטרואקטיבי, ולכן:

3) החוקים שכבר נחקקו ונכנסו לתוקפם יישארו תקפים, אלא אם ישונו בחקיקה.

בהמשך להישג המשמעותי של מניעת כל חקיקה עתידית שלא תעלה בקנה אחד עם ההלכה, ובהסתמך על הפסיקה דלעיל של בית המשפט העליון, הצליחו התנועות האיסלאמיות גם להביא לסיוג חתימתה של מצרים על ה"אמנה הבינלאומית לביעור כל צורות האפליה כנגד נשים" (הcedaw), שנוסחה ב1980. ב1981 אשררה מצרים את האמנה אך סייגה את חתימתה על שלושה מסעיפיה (תוך ציון מפורש בנוסח ההסתייגות כי היא נובעת מהתנגשות עם ההלכה האיסלאמית):

סעיף 2: הקובע כי על המדינה לנקוט במדיניות אקטיבית שתבטל כל אפלייה קיימת נגד נשים ותמנע את גלוייה השונים. 

סעיף 16: הקובע כי גברים ונשים זכאים לשוויון זכויות במשפחה 

סעיף 29 (ב): הקובע כי מחויבותה של המדינה לסעיפי האמנה לא תהיה כפופה לעמדתה של מדינה אחרת או מושפעת ממנה.

לסייגים אלו נודעה מאוחר יותר משמעות רבה בדיני המשפחה במצרים. שנה אחר כך הסתייגה מצרים אף מחתימתה על "האמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות" (הiccpr) ועל "האמנה הבינלאומית לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות", (ה icescr). הפעם כבר הייתה ההסתייגות גורפת והתייחסה לכל סעיפי שתי האמנות ("כל עוד הם לא מתנגשים עם ההלכה האיסלאמית").

ההקשר הפוליטי ברקע הדברים היה גם הפעם מאמצי הנשיא החדש חוסני מובארכ – שניצל בעור שיניו בעת ההתנקשות של פעילים איסלאמיסטיים בנשיא הקודם סאדאת – לבסס את שלטונו ולפייס את התנועות האיסלאמיות, וכרגיל על ידי מתן גלולת הרגעה בדמות חיזוק מעמדה של ההלכה. מיד לאחר מכן 'הוקפא' במידה רבה המצב החוקתי במצרים, בשל ההכרזה ארוכת השנים על "מצב חירום".

לאחר מהפכת ה-25 לינואר 2011 התעורר כאמור וויכוח ציבורי סוער באשר לסוגיית מעמדה החוקתי של ההלכה ויחסי הדת והמדינה, שהתמקד בסוגיית סעיף מספר 2 לחוקה. הגישות בנושא נחלקו לשתי עמדות מרכזיות:

האחת היא גישתו של הימין, הכולל את התנועות האיסלאמיות ואת שרידי מפלגת השלטון, ולפיה יש להשאיר את סעיף מספר 2 כלשונו.

השנייה היא גישתו של השמאל, הכולל את התנועות הליברליות והסוציאליסטיות ואת הקופטים, הארגונים הפמיניסטיים וארגוני זכויות האדם, ושלפיה יש לבטל לאלתר את הסעיף, או לחילופין לחזור לנוסח של 1971 (ללא התוספת של הא-הידיעה) או של 1923 (ללא התייחסות להלכה האיסלאמית).

ב11 לפברואר,יום התפטרותו של מובארכ,שבועיים לפני פרסום ההצעה לתיקון החוקה וכחודש לפני משאל העם על אישורה, פורסם באתר "קול הסלף" (של הזרם הסלפי השמרני), גילוי דעת שכותרתו "סעיף 2 לחוקה – בין הפעלה לביטול", ובו נכתב בין השאר כך:

"…שאלה: האם סעיף מספר 2 לחוקה אמנם הגן מפני שחיתות הרשויות? והאם הייתה בו תועלת חקיקתית?

תשובה: הסעיף הזה כבר עמד בפני כל החוקים האסוניים שביקשו לגזור עלינו האמנות הבינלאומיות… כגון פריצות הומוסקסואלית, הפלות וחוקים רבים אחרים…

ולכן אנו מבקשים להפעיל את סעיף 2 לחוקה ביחס לכל החוקים שקדמו לתיקונה [הכוונה לתוספת של הא-הידיעה מ1980. מ.ק.כ], כך שיהיו כל החוקים מתאימים להלכה ומבוססים עליה…ובשים לב לכך שלסעיף זה השפעה רבה על אופי היחסים בין האזרחים למערכת השלטון, וכי מחיקתו תהווה ערעור גמור שלהם – חובה על כלל האומה:

לסרב נחרצות לכל משאל שיבקש להביא למחיקת סעיף מספר 2 לחוקה, יהיה אשר יהיה תוכן הפיתויים המגרים שבסעיפי המשאל האחרים.

לסרב נחרצות לכל תיקון של נוסח הסעיף, ובפרט התיקון הערמומי והצפוי שבמחיקת 'הא-הידיעה'.

לסרב לביטול החוקה הנוכחית, ולתמוך בתיקון הסעיפים שרצוי לתקנם תוך שמירת החוקה עצמה, כערובה לשמירת סעיף 2.

ובמקרה שהחוקה תבוטל ובמקומה יעשו חוקה חדשה שלא תכלול את סעיף 2: לא להצביע למען אישורה – יהיו אשר יהיו הנסיונות לפרוט על מיתרי הרגש – בלא סעיף 2.

ירשנו מצב נתון: עלינו לתקנו, או לפחות לשמור עליו!

אך האם נסכים שידרדרו אותו אף יותר?

לא, ואלף פעמים לא!!"

שלושה ימים לפני המשאל פירסם העיתונאי אחמד אבו זיד מאמר שכותרתו: "סעיף 2 – נשמתה של החוקה", ובו כתב בין השאר כך:

"…הסעיף הזה הוא החשוב בסעיפי החוקה. כיום ישנם עדיין חוקים המהווים עבירה על חוקי ההלכה האיסלאמית, ומן הראוי שנבחן אותם מחדש. זאת במידה ואנחנו באמת מעוניינים להיכנס לעידן חדש, שבו אכן ישררו החירות, הצדק, השוויון וכיבוד זכויות האדם".

הנה לעומת זאת מה שכתבה נוואל א-סעדאווי, הפעילה הפמיניסטית הוותיקה (שישבה בעבר בכלא עקב התנגדותה להסכם השלום עם ישראל), במאמר לרגל יום האשה הבינלאומי:

"…הסעיף הזה גורם לפילוג בין המוסלמים והקופטים. החוקה צריכה להיות אזרחית לחלוטין. צריך להפריד את הדת מהחוקה, מהמדינה ומהחוק. דיני המשפחה צריכים להיות אזרחיים ושווים לכולם. כולנו צריכים להיות שווים בפני החוק, בפני המדינה ובתוך המשפחה. זה הצדק שאותו חרטה המהפכה על דגלה. ולנשים ולקופטים צריכה להיות הזכות להתמודד על כל תפקיד, כולל הנשיאות…"

ואילו סייד אל-קומני, עיתונאי קופטי, כתב :

"…התעקשות האחים המוסלמים על סעיף 2 לחוקה מעידה למה הם מתכוונים כשהם מדברים על דמוקרטיה. אימוץ עקרונות הכופרים רוסו וולטר ומונטסקייה אינו בראש מעייניהם, אלא הזכייה בשלטון וכפייתה של ההלכה…".

תוצאות משאל העם על התיקונים המוצעים לחוקה וביטול תוצאות המשאל באמצעות ההכרזות החוקתיות של מועצת הצבא

משהכריזה הועדה לפיקוח על משאל העם על התוצאות, נחשף ניצחונו הגדול של המחנה הדתי-שמרני. 77.2% מן המצביעים תמכו ברפורמה המוצעת, לעומת 22.8% שהצביעו "לא". בכך הוכח חד משמעית למי יש את היכולת לייצר כח אלקטורלי: אל מול צעירי כיכר השחרור, מעמד הביניים, משתמשי הרשתות החברתיות באינטרנט, הקופטים ( המהווים כ10% מהאוכלוסיה) והשמאל, הופיעה בקלפיות מצרים שהייתה עד אז בלתי נראית, בה מיוצגים הפריפריה, שכונות העוני והמסגדים.

במפלגות ותנועות השמאל הביעו אכזבה והלם מהתוצאות. "קואליציית צעירי מהפכת ה25 לינואר" פירסמה את תגובתה הרשמית לתוצאות:

"התכנית להביא לקיטוב בין-דתי באמצעות המשאל על התיקונים לחוקה הצליחה במידת מה. הכרזנו מלחמה על קו זה, וקראנו לכוחות הפוליטיים להתאחד סביב יעדי המהפכה, שטרם התגשמו, וסביב דמם של החללים, שהאחראים למותם טרם באו על עונשם. ואנו מזהירים כי הקיטוב עשוי עוד להעמיק ולפלג את מצרים, ולאיים על האחדות שנישאה בפי כולנו כשיחדיו דוכאנו בארץ הזאת וכשיחדיו לחמנו כנגד כבלי העוול, הדיכוי, השררה והניצול. ואנו שואלים: איך יתאפשר לנו לדבוק בסיסמת האחדות, בזמן שסעיף מספר 2 לחוקה הישנה מוצא את דרכו אל נוסח המשאל ומעביר את הקו בין ה'כן' וה'לא' באופן המחלק את המחנות בצורה בוטה כל כך? איך נחריש לנוכח הקיטוב הזה שאינו מבטא את ערכי המהפכה, ונתרצה, בשוכחנו כי המהפכה לא הוגשמה וחלק מיעדיה לא הושגו?"

השיח' הסלפי מוחמד חסיין יעקוב, נשא עם היוודע התוצאות דרשה במסגד "אורחת המישרין" בקהיר. הנה חלק ממה שאמר:

"…בעבר היו הסלפים ,זכרונם לברכה, אומרים לרשעים: 'בינינו וביניכם לא יהיו אלא הלוויות. ואילו היום, הם אלה שבאים ואומרים לנו: 'לא יהיו בינינו וביניכם אלא קלפיות'. אז עשינו בינינו לבינם קלפיות, ומה הקלפיות אמרו? 'כן' לדת!… הם רצו להפחיד אותנו, עם כל העיתונאים שלהם והתקשורת שלהם. ועכשיו הם מרעישים עולמות. הם אומרים: 'מה, הדת תיכנס בכל דבר?!' אז אנחנו אומרים להם: כן! הרי אתם אמרתם שהקלפיות יקבעו, והנה, העם אמר כן לדת. לא ככה זה בדמוקרטיה הזאת שלכם?!… הדרך הקלה להיכנס לגן העדן היא רוחב הלב, ולכן אנו אומרים לכל מי שאמר 'לא' – אנחנו לא כועסים עליכם. רק תדעו את מקומכם… ולכל אלה שאומרים: 'מה קורה כאן, איך נמשיך לחיות בארץ הזאת?' בבקשה, אתם חופשיים, שאו ברכה. אם יש לכם ויזות לאמריקה, לקנדה, אתם חופשיים. אבל הדמוקרטיה שלכם אומרת שהעם יחליט. הנה, העם אמר: 'אני רוצה דת'. אז גמרנו, הוא רוצה דת? ניתן לו דת. אנחנו דתיים… מפתיע אותי שהיו כאלה באחים המוסלמים שנתפסו בהתלהבות ל'לא' [הכוונה לחלק מתנועת "צעירי האחים המוסלמים", שמרדו בתנועת האם והצטרפו ל'קואליציית צעירי ה-25 לינואר' מ.ק.כ]. הם אמרו: 'למה לנו חוקה מרוטשת, חוקה מודבקת'. בניי, פה זאת לא סוגייה של חוקה. לב העניין הוא שהאנשים התחלקו ל2 סיעות. זאת של הדת, של כל נאמניה, של כל חכמי הדת, שאמרו: 'אנחנו נאמני הדת, הבה נתקבץ יחדיו כל אוהביה!" ואז כולם התקבצו ובאו, בלי יוצא מן הכלל: אחים מוסלמים, מוסדות הלכתיים, כל הסונים והסלפים, כולם אמרו 'כן'. אבל מהעבר השני באו אנשים אחרים, צורה להם! איזה מין פרא אדם הולך נגד חכמי הדת? נכון או לא?! אפילו אם אתה משוכנע שבחוקה הזאת יש 60 פורענויות… אל תפחדו, גמרנו, הארץ שלנו".

לאחר המשאל נכנסה מצרים לתקופת מעבר שהלכה והתארכה. תקופת המעבר עמדה בסימן מאבק עיקש ומתמיד של הציבור המצרי נגד מועצת הצבא, ששימשה הן כרשות מבצעת והן כרשות מחוקקת, ניסתה לצמצם את החירויות האזרחיות ולעכב ככל האפשר את מסירת המפתחות לידיים אזרחיות, והשתדלה לשמר ככל הניתן את שרידי המשטר הקודם ומנגנוניו השונים. לאורך תקופת המעבר פרסמה מועצת הצבא מספר רב של "הכרזות חוקתיות", שלמעשה הוסיפו סעיפים רבים (וביטלו רבים אחרים) לנוסח שאושר במשאל העם –  מבלי שהדבר הובא כלל לאישור העם, ולפיכך גם בסתירה גמורה לאחד משמונת הסעיפים המתוקנים שאושרו במשאל.

הוויכוח על אופן כתיבת החוקה ועל "עקרונות היסוד העל חוקתיים"

לקראת הבחירות לפרלמנט שנערכו בסוף השנה שעברה, ולאור מתווה הרפורמה שהוסכם עליו בתחילה, ביקשה מועצת הצבא לחשק את המפלגות ולשמר מבעוד מועד את שליטתה במוסדות המדינה, ואת השפעתה על החוקה העתידית.

הצבא הגיש למפלגות מסמך המפרט את המתווה המוצע לשם גיבוש החוקה החדשה, ומסמך נלווה ובו "עקרונות יסוד על חוקתיים" שאמורים להוות את המסגרת הרעיונית לה. על פי המסמך היה אמור להתנהל הליך גיבוש החוקה בהתאם לשלוש הנחיות:

א. הפרלמנט שיתקבל כתוצאה מן הפרוצדורות האלקטוראליות ימנה ועדה לניסוח החוקה החדשה. הוועדה תורכב מ-100 חברים, אבל הפרלמנט יהיה חייב לבחור אותם לפי המתכון הבא:

20 חברי פרלמנט, באופן שייצג את היחס בין מועמדים מפלגתיים ובלתי-מפלגתיים ואת יחסי הכוחות בפרלמנט. 15 פרופסורים מכהנים מן האוניברסיטאות שהפרלמנט יבחר מתוך רשימת מועמדים שתציג בפניו המועצה להשכלה גבוהה, ושחמישה מתוכם יהיו חייבים להיות פרופסורים למשפט חוקתי. 15 נציגים של האיגודים המקצועיים שהפרלמנט ימנה בהתייעצות עם ראשי האיגודים. 10 אנשי ציבור מתוך רשימת מועמדים שיעמיד הצבא. 5 נציגים של איגודי עובדים שהפרלמנט יבחר מתוך רשימת מועמדים שיגבשו האיגודים. 5 איכרים מתוך רשימות מועמדים שיעמידו התאחדויות האיכרים. 5 נציגי עמותות ללא מטרות רווח. 4 משופטי בית המשפט העליון לחוקה. 4 משופטי בית המשפט לביקורת. 3 נציגי פרקליטות המדינה. 2 נציגים מטעם הרשות המשפטית לביקורת האוצר. 2 נציגים מטעם המוסד לביקורת המדינה, שהפרלמנט יבחר מתוך רשימת מועמדים שתוצג לו. נציג של לשכות המסחר. נציג של התאחדות התעשיינים. נציג של המגזר העסקי. נציג של המועצה הלאומית לזכויות האדם. חבר המועצה העליונה של הצבא. חבר המטה הכללי של המשטרה. נציג של התאחדות הספורט המצרית. נציג אגודות הסטודנטים. נציג "אל-אזהר" (המועצה הדתית האסלאמית). נציג הכנסייה.

על פי המתכון הזה, יכולתן של המפלגות להשפיע על נוסח החוקה החדשה הייתה אמורה להצטמצם, כיוון שחלק ניכר מהממונים לוועדה יהיו אנשי המנגנונים של המשטר הקודם או נאמני הצבא.

וכך, במסווה של "מינוי ועדה" על ידי הפרלמנט ניסתה מועצת הצבא להפקיע עוד כוח מן המפלגות (בנוסף לכל מיני פילטרים שמועצת הצבא ניסתה להציב על הכוח האלקטוראלי שהמפלגות יצברו בקלפיות, ושבזמנו בוטלו לאחר מחאות עזות שבהם נהרגו עשרות אזרחים. לאחרונה חזרה מועצת הצבא ופיזרה את הפרלמנט, כיוון שהוא איננו מתיישב "חוקתית" עם המתווה שבוטל בזמנו).

ב. הצבא היה מעוניין להוסיף ולעגן את שליטתו בתהליך גיבוש החוקה, ולכן הכפיף אותה ל"עקרונות היסוד העל חוקתיים":

במידה ומועצת הצבא תמצא שסעיף כלשהו בטיוטת החוקה שתגבש הוועדה עומד בסתירה לעקרונות היסוד החוקתיים, היא תורה לה לקיים דיון חוזר בסעיף. במידה ולאחר הליך הבחינה המחודש עדיין תהיה למועצת הצבא הסתייגות, היא תעביר את הדיון בסעיף לבית המשפט העליון לחוקה, והרכבו יכריע סופית באשר לנוסח.

הצבא הגיש לפיכך למפלגות, בנוסף למסמך המפרט את המתווה המוצע לשם גיבוש החוקה החדשה, מסמך נלווה ובו "עקרונות יסוד חוקתיים", שאמורים היו להוות את המסגרת הרעיונית לחוקה. מתוך עשרת עקרונות היסוד החוקתיים שניסח הצבא, היו כמה שעוררו מחלוקות קשות. "עקרון היסוד העל חוקתי" מספר 2, שהיווה למעשה וריאציה על סעיף מספר 2 לחוקה הישנה שאושר במשאל העם, היה אחד מהם. זה היה הנוסח שביקשה לכפות מועצת הצבא:

האסלאם דת המדינה, והערבית שפתה הרשמית, ועקרונות ההלכה האסלאמית המקור המרכזי לחקיקה. ולמי שאינם מוסלמים החופש לנהוג על פי הלכותיהם הדתיות ביחס לדיני המשפחה ולענייניהם הדתיים.

זוהי בעצם גירסה מרוככת של סעיף 2 לחוקה הישנה, שכמובן מסמל את מרכזיותה של ההלכה ומגדיר אותה כאלמנט החשוב ביותר במדרג החקיקתי. לאחר סילוקו של מובארכ נערך משאל בו התבקש הציבור לאשרר או לדחות מספר תיקונים לנוסח החוקה הישנה. על פי נוסח המשאל דאז, נותר סעיף 2 ככתבו וכלשונו: "האסלאם דת המדינה, והערבית שפתה הרשמית, וההלכה האסלאמית המקור המרכזי לחקיקה". היחס אל סעיף 2 היווה את הנושא המרכזי בדיון הציבורי שהתקיים לקראת המשאל, ולמעשה הפך הסעיף לקו פרשת המים בין מחנה ה"כן" ומחנה ה"לא". תוצאת המשאל שאישרה ברוב גדול את ההצעה לימדה על התמיכה בנוסח הסעיף ועל כוחו של המחנה הדתי.

המחלוקת נגעה לתוספות: "…ועקרונות ההלכה האסלאמית המקור המרכזי לחקיקה. ולמי שאינם מוסלמים החופש לנהוג על פי הלכותיהם הדתיות ביחס לדיני המשפחה ולענייניהם הדתיים".

הקדמת המילה "עקרונות" נועדה לאפשר לבית המשפט העליון לפרש את הסעיף באופן התואם את תפישת הזרם הרפורמי ביותר של תנועת האחים המוסלמים – תפישה הגורסת כי יש לחדש את המסורת הפרשנית של חלק מן ההוגים בני התקופה האנדלוסית, שעל פיה חקיקה הלכתית אין פירושה כפיית המצוות ההלכתיות אלא יצירת מנגנונים ותנאים אשר יוכלו – בהתאם לנסיבות ולרוח הזמן – לממש את העקרונות שאותם ביקשה ההלכה להגשים, ושעל פי אותה הפרשנות הינם החירות, הצדק והשוויון. הפרשנים הרפורמים בני זמננו מטעימים כי פירושו של דבר הוא ש"יישום ההלכה" יתבטא בבניית מנגנונים דמוקרטיים על פי הדגם של הפרדת רשויות ובכפוף למגילת זכויות חוקתית ליברלית (אך מבלי להפריד את הדת מהמדינה).

הזרמים השמרניים ראו בשינוי הזה בנוסח מחטף של תוצאות משאל העם ביחס לסעיף 2. בנוסח ה"מוקפא" של הסעיף כתובה למעשה היסטוריית המאבק של אותם זרמים, אשר במשך 80 שנה עמלו לשדרג את כוחה הפוליטי של ההלכה, שמצוותיה מהוות מבחינתם את תמציתו של כל משטר צודק. ואילו הסיומת החדשה שהוסיף הבצא לסעיף נוגעת, כביכול, רק למי שאינם מוסלמים, וגם היא מקובלת על הזרמים הדתיים הרפורמים. אבל תומכי הזרמים השמרניים יותר התנגדו לה נחרצות, כיוון שגם ממנה עשוי להשתמע שלהלכה (במובנה ה"לא פרשני") תהיה נגיעה בעיקר לדיני משפחה או לעניינים הקשורים בתחום סמכותה הישירה של הדת.

הם חששו כי משמעות הדבר היא המשך "הקפאתו" של סעיף 2, ודחייה נוספת של חלומם בדבר "הפעלתו". הם גם חששו שהתוספת תביא להנצחת הימצאותם של משקאות אלכוהוליים בתחומי המדינה. במצב שאותו הם רואים בעיני רוחם, שבו מכירת משקאות אלכוהוליים למוסלמים תהיה אסורה, עלול הדבר להקשות על האכיפה.

הבחירות לפרלמנט התקיימו לבסוף ללא הסכמה בדבר "עקרונות היסוד העל חוקתיים", והוויכוחים ביחס למסגרת העקרונית לחוקה ולאופני ההכרעה בדבר תוכנה נותרו בעינם גם לאחריהן.

מינוי הוועדה לניסוח החוקה על ידי הפרלמנט, וההסכמה שהושגה על נוסח סעיף 2 המחודש

לאחר שנבחר הפרלמנט הסכימו המפלגות על הרכב ועדה לניסוח החוקה החדשה. הרכב הוועדה שנבחר על ידי הפרלמנט היווה פשרה בין המתכון שהציעה מועצת הצבא להרכב הוועדה, ובין התפישה לפיה הפרלמנט אמור לפקח על תהליך כתיבת החוקה ללא "פילטרים" שמעניקים משקל בלתי פרופורציונאלי למועצת הצבא ולמנגנוני המשטר הקודם.

מחצית מחברי הוועדה שהרכיב הפרלמנט מייצגים, באופן פרופורציונאלי, את כוחן של המפלגות בפרלמנט הנבחר, ורק מחצית מייצגים את הממסד הישן וגורמים אזרחיים נוספים (כגון איגודי עובדים). זאת לעומת המתכון שהציעה מועצת הצבא, שלפיו רק 20% מהנציגים בוועדה יהיו מטעם המפלגות, וכמחצית מהנציגים ימונו ישירות על ידי מועצת הצבא או מקרב מנגנוני המשטר הקודם.

מועצת הצבא מעולם לא הכירה בוועדה שהקים הפרלמנט, אבל רוב עצום בציבור ובפרלמנט (שפוזר בינתיים ואולי יכונס מחדש), וגם הנשיא הנבחר החדש, רואים בה את הוועדה החוקית שתכתוב את החוקה. ראוי לציין שהנוסח החדש של סעיף 2 (שתכף נזכיר מהו וננתח את משמעויותיו) צפוי להיות מקובל בהחלט על מועצת הצבא, ויש הטוענים שהדחיפות של המפלגות להגיע כעת להסכמה ביחס לסעיף נועדה להגמיש את עמדות הצבא בנושאים אחרים אשר נתונים במחלוקת בין הצבא למפלגות, כגון שאלת פיזורו / כינוסו מחדש של הפרלמנט ועוד מספר נושאים בוערים.

אתמול כאמור הגיעו נציגי הוועדה להסכמה (ברוב עצום) על שימורו של סעיף 2, בווריאציה המבוססת למעשה על הנוסח שהציעה בזמנו מועצת הצבא –  תוך הכנסת מספר תיקונים חדשים.

זהו כאמור הנוסח המתוקן של סעיף 2 שאותו מציעה כעת הוועדה:

האסלאם דת המדינה, והערבית שפתה הרשמית, ועקרונות ההלכה האסלאמית המקור המרכזי לחקיקה. ומועצת אל-אזהר היא הערכאה הסופית המוסמכת לפרש את עקרונות ההלכה. ולנוצרים וליהודים החופש לנהוג על פי הלכותיהם הדתיות ביחס לדיני המשפחה ולענייניהם הדתיים, ולבחור את מנהיגותם הרוחנית.

כדאי אולי להמחיש את ההתפתחות, המאבקים והתהליכים שחלו ביחס לנוסח הסעיף מאז המהפכה (תוספות שמועצת הצבא ביקשה להוסיף לנוסח של החוקה הטרום מהפכנית מובאות בסוגריים. התוספות החדשות שוועדת החוקה מבקשת להוסיף לנוסח שהציעה מועצת הצבא מסומנות בקו תחתון. מחיקות מצוינות באמצעות קו פוסל):

האסלאם דת המדינה, והערבית שפתה הרשמית, ו(עקרונות) ההלכה האסלאמית המקור המרכזי לחקיקה. ומועצת אל-אזהר היא הערכאה הסופית המוסמכת לפרש את עקרונות ההלכה. ולמי שאינם מוסלמים / ולנוצרים וליהודים (החופש לנהוג על פי הלכותיהם הדתיות ביחס לדיני המשפחה ולענייניהם הדתיים) ולבחור את מנהיגותם הרוחנית.

הנוסח הזה מייצג ניסיון לשמר את עיקרי סעיף 2 ואת צורתו, הנחשבים לכמעט מקודשים על ידי מרבית המצרים, תוך הכנסת תיקונים שיאפשרו לכלל הזרמים, כולל אלו החוששים מאוד מן הסעיף, לחוש כי נעשה מאמץ להתחשב בצרכיהם ולמתן את חששותיהם.

התוספת "ועקרונות" מרככת כאמור את הסעיף ומותירה מרחב ניכר לפרשנות הלכתית, כולל פרשנות רפורמית.

התוספת החדשה, "ומועצת אל – אזהר היא הערכאה הסופית המוסמכת לפרש את עקרונות ההלכה" פועלת בשני כיוונים. מחד, מדובר בשיפור מבחינת הזרמים הדתיים השמרניים ביחס לנוסח שהציעה מועצת הצבא, כיוון שפירוש ההלכה עצמה לא יינתן בידי בית המשפט העליון לחוקה, אלא בידי ערכאה דתית מקובלת, ובית המשפט העליון יפסוק רק באשר לאופן איזונו של "המקור המרכזי לחקיקה" עם יתר המקורות (ויוכל גם ככל הנראה לקבוע מהם אותם מקורות נוספים). מאידך, מועצת אל- אזהר נחשבת למייצגת קו דתי מתון יחסית, גם אם לא רפורמי, ובנוסף לבעלת קשרים אמיצים עם מועצת הצבא ושרידי המשטר הקודם –  העובדה הראשונה תקל במקצת על חילונים ועל בנות ובני המיעוט הקופטי לבלוע את הגלולה, השנייה אמורה להקל על מועצת הצבא לבלוע את שלה.

המחיקה של המילים "ולמי שאינם מוסלמים" והחלפתן ב"ולנוצרים וליהודים", אולי נועדה מצד אחד לשפר את תחושתם של הקופטים ושל דעת הקהל העולמית באשר לנוסח (בשל האזכור המפורש של המילה נוצרים והאזכור הכה סקסי של המילה יהודים), אבל בד בבד מטרתה היא לרצות את הזרמים השמרניים על ידי הוצאתן למעשה אל מחוץ לחוק של כל הדתות הנחשבות ללא מונותיאיסטיות (למשל בודהיזם).

ההמשך "החופש לנהוג על פי הלכותיהם הדתיות ביחס לדיני המשפחה ולענייניהם הדתיים" הוא כמובן עצם העניין, והסיומת החדשה שנוספה לו, "ולבחור את מנהיגותם הדתית", אמורה להוות תעודת ביטוח נוספת לקופטים בדבר עצמאותם הדתית וההלכתית, ולהבטיח לראשי הכנסייה הכרה ומעמד אוטונומי בממסד הדתי, שיצמצם את האפשרות להפעיל עליהם לחץ פוליטי.

صور جامع الازهر بالقاهره - صور جامع الازهر الشريف

מסגד אל-אזהר בקהיר

התגובות במצרים לנוסח החדש שמציעה הוועדה

שיח' אל –אזהר, אחמד א-טייב, אמר אתמול כי הנוסח החדש הוא "מופת של הסכמה בין כלל הכוחות הפוליטיים במצרים, והיא סוגרת את הדלת על האפשרות של מלחמת אחים… השמירה על סעיף 2 היא אחריותנו כלפי האל והאומה".

מרבית המפלגות והזרמים בירכו על ההסכמה, והציגו אותה כפשרה הכרחית שמסירה את המכשול הגדול ביותר בדרך לגיבוש החוקה המוצעת החדשה והבאתה למשאל העם.

לעומת זאת, כמה ממנהיגי הזרמים הסלפיים האולטרא – שמרניים (המהווים לפחות שליש מן האלקטורט במצרים), הביעו מורת רוח על שלא נתקבלה עמדתם, שלפיה יש לוותר על הוספת המילה "עקרונות" (על מנת שהנוסח יישאר בגרסתו המחייבת יותר –  "ההלכה האסלאמית המקור המרכזי לחקיקה"). הם הצהירו שיקראו לתומכיהם להצביע במשאל העם נגד אישור הצעה לחוקה שתכלול את הנוסח החדש, במידה והמילה "עקרונות" לא תימחק.

לאחר שמועצת הצבא פיזרה אותו ונטלה לעצמה את סמכויותיו – נשיא מצרים מרסי הורה לפרלמנט לשוב ולהתכנס

אתמול הודיע נשיא מצרים מוחמד מרסי כי הוא מבטל את הצו הצבאי שפיזר את הפרלמנט הנבחר, וכי הוא מורה לפרלמנט לשוב ולהתכנס לאלתר. בכך משיב מרסי לפרלמנט את סמכויות החקיקה שאותן הפקיעה מידיו (והעניקה לעצמה) מועצת הצבא רק יומיים לפני הסבב המכריע של הבחירות לנשיאות.  החלטת המועצה הצבאית לפזר את הפרלמנט הנבחר הסתמכה על החלטתו (השערורייתית, המוזמנת, והחסרת כל בסיס חוקתי סביר) של בית המשפט העליון לחוקה.

צעדו המפתיע של מרסי זוכה לתמיכה עצומה בציבור המצרי, גם בקרב חילונים ליברלים ואנשי שמאל. בסקר בדף הפייסבוק של תנועת ה-6 לאפריל החילונית ליברלית, שפעיליה יזמו את היציאה לרחובות שהחלה את המהפכה, תמכו 81% מהנשאלים בהחלטה. בהודעה רשמית מטעם התנועה נאמר בין היתר כך:

"… המהלומות ניחתות בזו אחר זו על מעוזי השחיתות ושרידי המשטר הקודם. בהחלט הופתענו מהחלטתו של הנשיא מוחמד מרסי לבטל את החלטת מועצת מובארכ הצבאית, שפיזרה את הפרלמנט שבו בחר העם המצרי… לאור החלטתו של הנשיא מרסי ישנם כעת במצרים נשיא נבחר ופרלמנט נבחר, ומועצת מובארכ הצבאית לא מייצגת עוד אלא ישות טפילית… ולכן יש לפרק את מועצת הצבא, לפזרה, ולהשיב את הצבא אל בסיסיו, בין שזה נאה בעיני מועצת הצבא ובין אם לאו. על מועצת הצבא למסור את השלטון עכשיו וללא עיכובים נוספים…. או שיהיה זה הקרב האחרון שישתתפו בו".

החלטתו של מרסי מתוארת כמהלך שיכריח רבים בזירה הפוליטית לחשוף את קלפיהם ולהתייצב, באופן נחרץ, בעד או נגד מועצת הצבא. כעת כולם מחכים לראות כיצד תפעל מועצת הצבא, והאם היא תנסה (באמצעות בית המשפט העליון) להדיח את מרסי בתואנה שהוא נשיא "לא חוקתי" –  צעד שיעורר לעג אחרי שמועצת הצבא עצמה, ששימשה כנשיא למשך תקופת המעבר, ביטלה בזמנו במחי יד את התיקונים המוצעים לחוקה שאושרו במשאל העם (ועוד כהנא וכהנא מעשים ממין זה שהמועצה הצבאית נקטה בהם). החלטה להדיח את מרסי עלולה להוביל להתנגשות מוחלטת בין הצבא לבין רובו המכריע של הציבור, ובאמצעות הצעד שנקט מרסי הוא למעשה מכריז על אמונתו שרבים מחיילי הצבא לא יישמעו למועצת הצבא, אם זו תחליט על הדחתו.

הלילה כבר התכנסה מועצת הצבא לישיבת חירום, ובסיום הישיבה פרסמה הודעה מעניינת, ויש שיאמרו פרדוקסלית משהו: "איננו יכולים להגיב על החלטת הנשיא מרסי, משום שאנו רק הרשות המחוקקת". מחר יתכנס גם הרכב בית המשפט העליון לחוקה כדי לבחון את "עמדתו" לגבי החלטתו של מרסי. מנגד הודיעה תנועת האחים המוסלמים כי היא קוראת לתומכיה להפגין מחר ולמלא את כיכר השחרור בקהיר לאות תמיכה בהחלטת הנשיא.

היום: בחירות היסטוריות לפרלמנט בלוב

היום ייערכו בלוב הבחירות הכלליות לפרלמנט המייסד. הפרלמנט יבחר את ממשלת המעבר, ישמש כרשות המחוקקת ויפקח על תהליך כתיבתה של החוקה החדשה.

אלו הן הבחירות הראשונות הנערכות בלוב מאז הבחירות שנערכו בשנת 1965, בתקופתו של המלך אדריס. ב-1969 חוללו קצינים בכירים בצבא לוב, בראשות הקולונל מועמר קדאפי, הפיכה צבאית נגד המלך, ומאז נאסר על קיומן של מפלגות ולא התקיימו כל בחירות במדינה. בשנה שעברה הופל קדאפי כתוצאה מהתקוממות שפרצה כנגד משטרו ושהתפתחה לכדי מלחמת אזרחים קשה. המלחמה הוכרעה לאחר שכוחות נאט"ו התערבו בלחימה והגישו למורדים סיוע אווירי, והסתיימה במותו של קדאפי.

הבחירות לפרלמנט המייסד נערכות בצל המשך ההתנגשויות האלימות בין שבטים בדרום המדינה ובמערבה, ולא ברור אם הן אכן יתקיימו בכל המחוזות באותם אזורים. את הבחירות מלווות גם מחאות סוערות של תושבי המחוזות המזרחיים במדינה, שטוענים כי שיטת הבחירות האזורית שנקבעה מעניקה משקל יתר למחוזות המערביים.

רבים חוששים כי לוב נמצאת על סף מלחמת אזרחים, ומטילים ספק באפשרות שהבחירות יוכלו לייצב את המערכת הפוליטית ולמנוע שפיכות דמים. מאידך, ישנם לא מעטים המביעים אמון במתווה הרפורמה ומקווים שייצוגם בפרלמנט של כל המחוזות, ושל התנועות הפוליטיות והשבטים השונים, יוכל להביא לבנייתה של מערכת פוליטית ומאוזנת, שתתגמל שיתוף פעולה פרגמטי בין הצדדים.

הפאזל הלובי

מתוך 142 מפלגות ורשימות, ישנן ארבע מפלגות שמרכזות את עיקר התמיכה ומקוות להישגים משמעותיים:

מפלגת הצדק והפיתוח

מפלגה שהקימה תנועת האחים המוסלמים בלוב לאחר סילוקו של קדאפי. תנועת האחים המוסלמים בלוב הוקמה ב-1949 על ידי חניכי תנועת האחים המוסלמים המקורית שנוסדה במצרים. פעילי התנועה דוכאו באכזריות בימיו של קדאפי –  רבים מהם נכלאו לתקופות ארוכות או הוצאו להורג, ופעילים אחרים הצליחו להימלט וחיו בגולה (לרוב באנגליה ובארצות הברית).

בלוב נחשבת תנועת האחים המוסלמים למושרשת ופופולארית פחות מאשר במצרים ותוניסיה השכנות. מעוז התנועה הוא העיר בנגאזי, ובבחירות למועצת העיר שנערכו בה לאחרונה זכתה מפלגת הצדק והפיתוח לכ-48% מן המושבים. מאידך, ישנם אזורים שבהם התמיכה בתנועה מועטת.

המפלגה משתדלת לשדר מתינות ולהרחיק עצמה מגורמים קיצוניים, וסירבה לצרף אליה תנועות סלפיות. על פי המצע הרשמי של המפלגה היא תתמוך בהגדרת ההלכה האסלאמית "כמקור המרכזי לחקיקה".

החזית להצלת לוב

מפלגתה של תנועת החזית להצלת לוב, שהוקמה על ידי גולים לובים ב-1981, ושבמשך ארבעה עשורים היוותה את ארגון האופוזיציה הפעיל ביותר נגד קדאפי, וייצרה את מירב ההתנגדות המאורגנת למשטר, כולל מאבק חמוש. התנועה קראה תמיד לדמוקרטיזציה, אבל רבים ממתנגדיה טוענים שהיא למעשה מייצגת את תומכי השלטון המלוכני שקדם לקדאפי. המפלגה תומכת בהכללת ההלכה האסלאמית כאחד המקורות לחקיקה, וכמעט כל מועמדיה הם דתיים, אבל היא נתמכת גם על ידי חלק מהחילונים.

מפלגת המולדת

מפלגה אסלאמיסטית קיצונית שנתמכת על ידי התנועות הסלפיות. המפלגה מונהגת על ידי עבד אל-חכים בלחאג', שלחם באפגניסטן נגד ברה"מ ונחשב למקורב לבכירים באל-קעידה. בלחאג' הקים בשנות ה-90, יחד עם פעילים נוספים שלחמו באפגניסטן, את "התנועה הלובית הלוחמת לשינוי", שביצעה בין היתר פעולות חמושות נגד כוחות השלטון של קדאפי. המפלגה מצהירה על מחויבותה המלאה והבלתי מסויגת להחלת חוקי ההלכה האסלאמית בלוב, וזה עיקר המצע שלה למעשה.

שותפות הכוחות הלאומיים

גוש המורכב מ-58 מפלגות שירוצו כמפלגה אחת בבחירות. המפלגה נחשבת לליברלית וחילונית יחסית, למרות ששלובים בה גם כוחות אסלאמיסטיים ודתיים רפורמיים. על פי מצעה, מתכוונת המפלגה לתמוך ב"שילוב חלקי ומוגבל" של ההלכה האסלאמית בחוקה החדשה –  העמדה הדתית פחות מכל המפלגות הנחשבות לחזקות. בראשות המפלגה עומד מחמוד ג'יבריל, פרופסור לשעבר באוניברסיטת פיטסבורג.

ג'יבריל חי תקופה מסוימת בקהיר, שם עבד יחד עם בנו של קדאפי, סיף אל-אסלאם, בחברת ייעוץ עסקית. לאחר מכן שב ללוב והשתלב במנגנוני המשטר של קדאפי, אך נחשב לתומך בהעמקת הרפורמות שנערכו באותן שנים, וכמי שקרא להרחבתן מן התחום הכלכלי גם לתחום החירויות וזכויות האזרח. הוא ערק בשלב מוקדם של ההתקוממות נגד קדאפי והצטרף לכוחות המורדים, והפך לאחד ממנהיגי מועצת האופוזיציה.

בנוסף לארבעת הרשימות המובילות הללו ישנן עוד שתי רשימות אשר עשויות על פי ההערכות לזכות לתמיכה כלשהי בכל המחוזות:

גוש המפלגות הלאומיות – רשימה משותפת של מספר מפלגות הנחשבות לליברליות יחסית, ולתומכות בזכויות נשים.

מפלגת האומה המרכזית –  מפלגה אסלאמיסטית שמרנית המשלבת במצעה תפישות כלכליות ימניות קיצוניות ודוגלת בהפרטה נרחבת כבסיס לשיקום הכלכלה.

מלבד סוגיית שילובה של ההלכה האסלאמית בחוקה החדשה וסוגיות של זכויות אדם ואזרח, ישנן מספר סוגיות חשובות נוספות העומדות על סדר יומה של לוב:

הצורך בשיקום הכלכלה ובפתרון בעיית האבטלה

במהלך שנות שלטונו של קדאפי עברה המדיניות הכלכלית בלוב שינויים קיצוניים.

בין השנים 1969-1978 חל תהליך הדרגתי של ביטול המגזר הפרטי, ריכוז המשאבים, התעשייה וההון בידי המדינה, וניתוק הקשרים הכלכליים עם המערב. כך הולאמו הבנקים (1969), הולאמה תעשיית הנפט הלובית (1970), הולאמו סוכנויות הביטוח (1971), הופסק המסחר בנפט עם ארצות הברית (1973), ולבסוף בוטל הרכוש הפרטי והוצא אל מחוץ לחוק (1978).

ואילו החל מ-2003,  לאחר סכסוך ממושך עם המערב שהטיל בהדרגה סנקציות הולכות וגוברות על לוב, החל קדאפי לבצע רפורמות שאפשרו יותר חופש כלכלי לאזרחים, ופעל להפשרת היחסים הכלכליים והמדיניים עם המערב. כך בוצעו הקלות במדיניות הפיקוח הכלכלי הנוקשה והותר יתר חופש מסחרי למגזר הפרטי (2003), בוטל האיסור על חברות אמריקאיות להשקיע במגזר הפרטי בלוב (2004), והותר מסחר בנפט עם חברות אמריקאיות (2005).

קדאפי הותיר את לוב במצב כלכלי רעוע, וחוסר היציבות וההרס שהותירה המלחמה נגד משטרו החריפו את המשבר והעמיקו את האבטלה.

מרבית המפלגות החשובות בלוב (כמו באזור כולו) נוטות אל המרכז וימינה מבחינה כלכלית. מצעה הכלכלי של מפלגת הצדק והפיתוח (האחים המוסלמים) למשל נחשב למייצג קו ימני מתון, ואילו מפלגת האומה המרכזית ידועה כתומכת בקו כלכלי ימני רדיקלי. מפלגת המולדת מייצגת קו התומך בכלכלה ריכוזית על פי הדגם ההלכתי האסלאמי. החזית להצלת לוב תומכת בקו כלכלי ימני. המפלגות המרכיבות את שותפות הכוחות הלאומיים תומכות בתפישות הנעות סביב המרכז מבחינה כלכלית, כאשר חלקן נוטות מעט שמאלה ומשלבות במצען אלמנטים סוציאל-דמוקרטיים.

אופי היחסים בין השלטון המרכזי למחוזות ולשבטים השונים, וקביעת מבנה המשטר העתידי (האם הוא יהיה פדרלי או מרכזי)

סוגיית היחסים בין השלטון המרכזי לשבטים, ומידת האוטונומיה של האזורים והשבטים השונים, הינה נושא מורכב ומתמשך בהיסטוריה המודרנית של לוב. לשבטים החיים באזורים המדבריים ומרוחקים ממוקדי הכוח היה חלק חשוב בהפלת המשטר הקודם, ורובם מעוניינים בהפיכת לוב למסגרת פדראלית שתאפשר להם לנהל את ענייניהם בעצמם. מאידך, המפלגות החזקות במישור הארצי תומכות בשלטון מרכזי חזק.

בעיית הנשק הרב הנפוץ במדינה בקרב מיליציות שבטיות, לעומת חולשתם היחסית של הצבא ומנגנוני הביטחון

כל המפלגות החשובות מסכימות שיש לחזק את הצבא ואת מנגנוני הביטחון, ותומכות בפירוק נשקן של המיליציות השבטיות, או לחילופין בשילובן בצבא.

זכויות המיעוט האמאזיע'י

 שיעור דוברי האמאזיע'ית באוכלוסיית לוב מוערך בכ-15%, והם הופלו ודוכאו בצורה חריפה בימיו של קדאפי. האמאזיע'ים מקווים שהחוקה החדשה תבטיח את זכויותיהם התרבותיות ותקבע את השפה האמאזיע'ית כשפה רשמית שנייה לצד הערבית, כפי שנעשה במרוקו במסגרת הרפורמות שחלו בה מאז תחילת אביב העמים הערבי. מאידך, האמאזיעי'ם חוששים שהצלחה ניכרת של המפלגות האסלאמיסטיות בבחירות תנציח את מצבם.